רבי יהודה בר אילעאי
רבי יהודה בר אילעאי
תנא בדור שלישי לתנאים, סתם ר' יהודה במשנה ובברייתא שלא נזכר בשם אביו, הוא התנא ר' יהודה בר אלעאי.
תלמיד מובהק של ר' אלעזר בן עזריה, ומחמשת תלמידיו המובהקים של ר"ע.
חבריו: ר' נחמיה, רשב"י, ר"מ בעל הנס ור' יוסי בן חלפתא בן מחלוקתו, רבי יהודה הנשיא תלמידו.
כל מעשה בגמרא "בחסיד אחד", הוא ר' יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי [בבא קמא ק"ג:] סתם ספרא (תורת כהנים) הוא ר' יהודה.
כך למדנו שר' יהודה סתם במשנה הוא ר' יהודה בר אילעאי: אמר רבי אלעזר בן שמוע לתלמידו: מה שאמר לך ר' יהודה "פסול", לא משום שכך ההלכה, אלא מפני שר' יהודה בנו של ר' אילעאי, ור' אילעאי תלמידו של ר' אליעזר (בן הורקנוס), לכן הוא שנה לך משנת ר' אליעזר הואיל וחביבה עליו. [מנחות יח.]
מחכמי הסנהדרין
משפחתו הגיעו מבבל ומקום מולדתו בעיר אוּשָׁא בארץ ישראל.
כמו שמצינו: בזמן השמד נתכנסו רבותינו לאושא, ואלו הן: ר' יהודה (בר אילעאי) ור' נחמיה, ר' מאיר (בעל הנס) ור' יוסי (בן חלפתא) ור' שמעון בר יוחאי ור' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי ור' אליעזר בן יעקב. שלחו אל זקני הגליל ואמרו: כל מי שהוא לָמֵד יָבוֹא וִילַמֵּד, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ לָמֵד יָבוֹא וְיִלְמוֹד.
נתכנסו ולמדו ועשו כל צרכיהם, כיון שהגיע זמנם ללכת אמרו: מקום שנתקבלנו בתוכו אנו מניחים אותו ריקם! חלקו כבוד לר' יהודה שהיה בן העיר, ולא שהיה גדול מהם בתורה אלא מקומו של אדם הוא מכבדו. [שהש"ר פ"ב ה"ה] ומשם עברו לכרם ביבנה.
גלות הסנהדרין
אמר ר' יוחנן: ששה חודשים לאחר חורבן בית המקדש, נתעכבה השכינה לישראל במדבר ולא עלתה לשמיים, משום שציפתה לישראל שמא יחזרו בתשובה. כיון שלא חזרו, אמר הקב"ה: תיפח נפשן! שנאמר: "וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה, וּמָנוֹס אָבַד מִנְּהֶם". [איוב יא, כ]
וכנגדן גלתה סנהדרין עשר מסעות, וזה נלמד מגמרא: מלשכת הגזית לחנות (מקום בהר הבית) וכבר 40 שנה קודם החורבן גלתה לשם סנהדרין. ומחנות לירושלים (חוץ להר הבית). ומירושלים ליבנה (שם גר רבן יוחנן בן זכאי שהיה הנשיא מיד לאחר החורבן). ומיבנה לאושא (בימי רבן גמליאל הנשיא). ומאושא חזרו ליבנה. ומיבנה חזרו שוב לאושא (בימי רשב"ג בנו של רבן גמליאל). ומאושא לשפרעם. ומשפרעם לבית שערים (שר גר ר' יהודה הנשיא) ומבית שערים לציפורי (כשחלה רבי עבר לציפורי). ומציפורי לטבריה (שעבר רבי לשם בימי אנטונינוס קיסר רומי). וטבריה עמוקה מכולן, כלומר: שם הייתה סנהדרין מושפלת יותר מכל מסעותיה, שנאמר: "וְשָׁפַלְתְּ מֵאֶרֶץ תְּדַבֵּרִי וּמֵעָפָר תִּשַּׁח אִמְרָתֵךְ" [ישעיה כט, ד]
אמר ר' יוחנן: ומשם, כלומר מן הגלות האחרונה שבטבריה, עתידין ליגאל, שנאמר: "הִתְנַעֲרֵי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלַם". [ישעיה נב, ב – ר"ה לא:]
רבותיו
קיבל תורה מאביו ובייחוד מתורת ר' אליעזר רבו של אביו, ומר' אלעזר בן עזריה מפורש שהיה רבו. [ברכות טו:] ומרבן גמליאל רבו [שבת קג:] ומכל חכמי יבנה, אבל רבותיו המובהקים היו ר' טרפון ור' עקיבא, וחביב על ר' טרפון עד שקראו בני.
כך מסופר: למדנו במשנה שר' יהודה מכשיר בקטן לקרות את המגילה. תניא: אמר ר' יהודה, הרי קטן הייתי, וקראתי את המגילה למעלה מר' טרפון וזקנים בלוד! אמרו לו: אין מביאין ראיה מן הקטן.
וכן תניא: אמר רבי (ר' יהודה הנשיא), קטן הייתי וקראתי את המגילה למעלה מר' יהודה (בר אילעאי)! אמרו לו: אין מביאין ראיה מן המתיר, שהרי ר' יהודה הוא בעצמו מתיר בקטן להוציא ידי חובה אחרים, ואין מכאן ראיה שהרי הרבה חולקים עליו. [מגילה כ.]
כך מסופר: אמר ר' יודה (יהודה) מעשה שהייתי מהלך בדרך אחרי ר' אלעזר בן עזריה ואחרי ר"ע והיו עסוקים במצוות, כלומר בצרכי ציבור, והגיע זמן קריאת שמע של שחרית, והייתי סבור שמא נתייאשו מק"ש לפי שעסוקים במצוות, וקריתי ושניתי ק"ש ואחר כך התחילו הם לקרות וכבר הייתה חמה על ראשי ההרים כשקראו הם. [ירושלמי ברכות פ"א ה"ב]
מלבד חלקו בסנהדרין באושא הייתה לו ישיבה גדולה בעיר סיכני ושם גר עם בני ביתו. [ספרי האזינו פ' ירכבהו]
מגדולי רבי עקיבא
אמרו חכמים על ר"ע:
שנים עשר אלף זוגות של תלמידים היו לר"ע מנגבת עד אנטיפרס (שמות של מקומות), וכולן מתו בפרק זמן אחד בין פסח לעצרת, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה, והיה העולם שומם מכיון שנשתכחה תורה מישראל (מגזרותיו של אדריאנוס קיסר)! עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ולימדה להם.
ואלו רבותינו שבדרום: ר' מאיר ור' יהודה, ר' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע. והם הם, העמידו תורה אותה שעה, כי באמת המה נשתיירו כאוד מוצל מאש. [יבמות סב:]
על פי רוב חולק עם ר"מ ור' יוסי ורשב"י. כן חולק עם ר' חנניה בן עקביה, עם ר' יוחנן בן ברוקה, ור' יוסי בן דורמסקית, ובן עזאי בדורו, רבי היה תלמידו הגדול.
ראש המדברים
מדוע נקרא ר' יהודה ראש המדברים הכל מקום! בגלל המעשה הבא:
ישבו חכמים ביבנה, ר' יהודה ור' יוסי ורשב"י וישב איתם יהודה בן גרים, שנקרא כך על שם הוריו שהיו גרי צדק. פתח ר' יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהם של רומי, שהרי תקנו שווקים וגשרים ומרחצאות. כששמע זאת ר' יוסי שתק, ורשב"י נענה ואמר: כל מה שתקנו הרומיים לא תקנו אלא רק לצורך עצמם! תקנו שווקין – כדי להושיב בהן זונות. תקנו מרחצאות – כדי לעדן בהן את עצמם. תקנו גשרים – כדי ליטול מהעוברים בהם, מכס.
הלך יהודה בן גרים וסיפר את דברי החכמים בביתו, ומתוך כך נשמעו דבריהם למלכות רומי.
אמרו המלכות: ר' יהודה ששיבח וקילס את המלכות יתעלה, והוא יהיה ראש המדברים בכל מקום, ר' יוסי ששתק ושלא מיחה על דברי רשב"י, יגלה לציפורי, רשב"י שגינה את המלכות יהרג. מכאן הסתובב שר' יהודה מצא חן בעיני המלוכה כאוהב ונאמן למלכות, והוא השתדל בשביל ישראל בזמן שרשב"י ובנו ר' אלעזר הסתתרו במערה כל השנים, והמלכות פיזרה אותם וגלו לאושא. [שבת לג:]
חסידותו
מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך, בא שר אחד ונתן לו שלום. ולא החזיר לו אותו חסיד שלום, המתין לו השר עד שסיים תפלתו.
לאחר שסיים תפלתו, אמר לו השר: טיפש, האם לא כתוב בתורתכם: "רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמוֹר נַפְשְׁךָ". [דברים ד ט] ועוד כתוב בתורתכם: "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם". אם כן, כשנתתי לך שלום, למה לא החזרת לי שלום, וסכנת את עצמך?! והרי אם הייתי חותך את ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי!?
אמר לו אותו חסיד: המתן לי עד שאפייסך בדברים! וכך פייסו לשר. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חבירך ונתן לך שלום, האם היית מחזיר לו שלום? אמר לו השר: לא!
אמר לו החסיד: ואם היית מחזיר לו שלום, מה היו עושים לך בבית המלך? אמר לו השר: היו חותכים את ראשי בסייף!
אמר לו החסיד: והלא דברים קל וחומר, ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם, שהיום הוא כאן, ולמחר הוא בקבר, היית חושש מעונשו, ולא היית מחזיר שלום בפניו. אני, שהייתי עומד בתפלה לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים, על אחת כמה וכמה שלא היה לי להפסיק לפניו, ולהחזיר לך שלום! מיד נתפייס אותו השר, ונפטר ממנו אותו חסיד לביתו לשלום. [ברכות לב:]
חשיבות מצוות צדקה
תניא ר' יהודה אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה.
שנאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה", כי על כן "כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת". [ישעיה נו, א] מכאן שצדקה מקרבת את הגאולה.
הוא היה אומר: עשרה דברים חזקים נבראו בעולם: הר קשה – ברזל מחתכו. ברזל קשה – אש מרככו (ממיסו). אש קשה – מים מכבים אותה. מים קשים – עננים סובלים אותם, עבים קשים – רוח מפזרתן, רוח קשה – גוף סובלו, כלומר: הגוף מלא רוח, ואין הרוח יוצאת ממנו. גוף קשה – פחד שוברו. פחד קשה – יין מפיגו. יין קשה – שינה מפכחתו. מיתה קשה מכולם, מפני שאין משהו שעומד כנגד המיתה. ואילו צדקה מצילה מן המיתה, כמו שכתוב: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת תַּצִּיל מִמָּוֶת". [בבא בתרא י. – משלי יא, ד]
דרשותיו
דרש ר' שמואל בר נחמן אמר ר' יונתן: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל"
שֶׁקֶר הַחֵן – זה דורו של משה ויהושע מפני שחן עסקי העולם היה שקר בעיניהם וישבו לעסוק בתורה.
וְהֶבֶל הַיֹּפִי – זה דורו של חזקיה המלך – שעסקו בתורה יותר מדורם של משה ויהושע, ואיך! היה נר דולק בלילות בבתי מדרשות, כלומר שלמדו יום ולילה, ולא נמצא עם הארץ בכל הארץ.
אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל – זה דורו של ר' יהודה בר אילעאי, שהיו ששה תלמידים מתכסים בטלית אחת מרוב העוני, ולמרות הכל עסקו בתורה. [סנהדרין כ.]
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמו של ר' יהודה ברבי אלעאי: אכול בצל או שאר מיני ירקות שמחירם זול ושב בצל ביתך. כלומר, שלא תצטרך למכור ביתך. ואל תאכל אווזין ותרנגולים, ומאחר שהורגלת בהם תמיד תתאווה להם. הפחת באוכל ושתייה ממאכלך ומשתייתך ותוסיף על דירתך. [פסחים קיד.]
אישיותו
פעם אחת גזר רבן שמעון בן גמליאל תענית ציבור, ר' יהודה לא הגיע, התברר שר' יהודה לא הגיע, משום שלא היתה לו הגלימה שלו, שלח לו רשב"ג שליח עם מעיל חדש, ולא הסכים ללובשו.
הגביה ר' יהודה את המחצלת שישב עליה לעיני השליח ואמר לו: ראה כמה עושר יש לי, בדיוק נעשה לו נס ונתמלא כל אותו המקום בזהובים, אמר ר' יהודה לשליח: איני רוצה להנות ולקבל את שכרי בעולם הזה.
אמרה מטרוניתא אחת (אשה רומית חשובה) לר' יהודה: אתה בעל הוראה, כלומר דיין, ואתה משתכר, מפני שראתה את פני ר' יהודה צהובין (קורנין מאור)!
אמר לה ר' יהודה: אומר לך את כל האמת, איני טועם יין כל השנה חוץ מיין של קידוש והבדלה וארבע כוסות יין של פסח, וקושר אני את ראשי מן פסח עד עצרת (שבועות) מחמת כאב הראש שיש לי מהיין של ארבע כוסות של ליל הסדר.
הטעם שפניי קורנין מאור ושמחה! משום ש: "חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו". [קהלת ח, א]
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משמו של ר' יהודה ברבי אלעאי: בוא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים. דורות הראשונים, אף על פי שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים – זו וזו נתקיימה בידן.
אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי – זו וזו לא נתקיימה בידן. [ברכות לה:]
אשתו קנתה צמר ועשתה גלימה יפה, כשהיא יצאה לשוק לבשה אותה, וכשהוא יצא להתפלל לבש אותה, והיה מברך "ברוך… שעטני מעיל" משום שהגלימה הייתה חשובה לו מאוד.
אמר רב יהודה אמר רב: כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה [גיגית] מלאה חמין, ורוחץ פניו ידיו ורגליו, ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות. [שבת כ"ה:]
ר' יהודה אומר: הוי זהיר בתלמוד, ששגגת תלמוד עולה זדון, ר' שמעון בר יוחאי אומר: שלשה כתרים הם, כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן.
