רבינא
עורך גמרא בבלי
דור שישי לאמוראים, סתם רבינא המוזכר בגמרא הוא תלמיד חביר של ר' אשי.
אף שר' אשי היה ראש הישיבה וכולם היו כפופים תחתיו, רבינא לקח חלק גדול בישיבתו ובסידור תלמוד בבלי ולפעמים ראינו שהוא בעצמו היה המכריע והיו לו הרבה תלמידים, חביריו: ר' אחא בר רבא, ר' אחא בר תחליפא, ר' אחא מהוצל, מר זוטרא ור' חמא בר בוזי ועוד.
כמו שמצינו: רבינא ור' חמא בר בוזי הזדמנו לבית ראש הגולה וסעדו את ליבם, קם ר' חמא מקומו והלך לחפש מאה אנשים כדי שיוכלו לומר בברכת הזימון: "נברך ה' אלהינו שאכלנו משלו". אמר לו רבינא: אין צורך לחפש מאה אנשים! שהרי אמר רבא הלכה כר"ע, וגם כשיש מאה אנשים, לא משנים את הנוסח שנאמר בעשרה והוא: "ברכו אלוהינו שאכלנו משלו". [ברכות נ.]
מקומו הקבוע היה במתא מחסיא ואביו לא נזכר בשום מקום, וכפי הנראה לא היה אדם גדול, כמו שמצינו שאמר רבינא: אני לא נגר, כלומר אינני חכם, ולא בן של נגר, כלומר אינני בן של חכם! אני אפרק ואני אתרץ! ועל עצמו אמר זאת מצד שהיה מקטין את עצמו אבל על אביו לא היה אומר כן אם הוא היה תלמיד חכם. [ע"ז נ:]
תלמוד בבלי נחתם בערך שנת 4260 לבריאה ו – 432 שנה לחורבן בית שני על ידי רב אשי ורבינא. ר' אשי ורבינא סוף הוראה, כלומר: סוף תקופת האמוראים, וסדרו את כל דברי האמוראים וקבעו אותם על סדר המסכתות. וסימנם מהפסוק: "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם" [בתהילים עג, יז] "מִקְדְּשֵׁי" – רמז לר' אשי. "אָבִינָה" – רמז לרבינא. "לְאַחֲרִיתָם" רמז שהם סוף הוראה. [ב"מ פו.]
רבינא היה תלמיד מובהק של רבא, ור' אשי זכה רק בסוף ימיו לשמש את רבא. כמו שמצינו: אמר רבינא לרבא: תראה מר, כך קרא לרבא, תלמיד חכם צעיר בא מארץ ישראל ואמר: מי שאין לו מים לרחוץ ידיו לתפילה מקנח ידיו בשפשוף בעפר או בצרור או בקסמית!
אמר לו רבא: טוב אמר אותו תלמיד חכם שבא מארץ ישראל! שהרי לא כתוב בפסוק "ארחץ במים" אלא "אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי", [תהלים כו, ו] שמשמעו שימוש בכל דבר שמנקה כשאין לו מים לתפילה. [ברכות טו.] ואף שללא ספק רבינא בזמנו של רבא היה עוד צעיר, אף על פי כן היה גדול עד שפעם אחת הקשה על רבא. [ע"ז כב.] והגיע להוראה עוד בחיי רבא רבו. [עירובין מ. – גיטין עז.]
רבינא היה גבאי צדקה: כך מצינו שמסופר: הזדמן לו להיות במחוזא ובאו נשי המקום וזרקו לפניו שיירי שרשרות של זהב וצמידים לצדקה ולקח מהם, שאל אותו רבה תוספאה: הרי למדנו בברייתא, שגבאי צדקה מקבל מנשים דבר מועט אבל לא דבר מרובה? השיב לו רבינא: אלו השרשרות זהב והצמידים, בשביל נשי מחוזא זה דבר מועט מכיון שעשירות הם. [ב"ק קיט.]
כשנפטר רבינא לבית עולמו, פתח המספיד ואמר: עצי התמרים הניעו ראש על צדיק שפרח כתמר. ואנחנו צריכים להספידו לילות כימים משום שרבינא היה לומד תורה בלילות כימים. רבינא נפטר חמש שנים לפני ר' אשי, לפי זה למדנו שהאריך ימים שהרי היה זקן מר' אשי. [מועד קטן כה:]
מסירות נפשו
רבינא היה יושב לפני ר' אשי בשבת.
ראה אדם אחד שקושר את חמורו לדקל בשבת, וידועה ההלכה: אסור בשבת להשתמש במחובר לקרקע שמא יתלוש, לכן הרים רבינא את קולו ואמר לאותו אדם: המעשה אסור בשבת ושיפסיק מיד! לא הקשיב לו אותו אדם! אמר לו רבינא: אינך שומע בקול חכמים, ננדה אותך!
שאל רבינא את ר' אשי: האם מה שעשיתי לפניך זה חס ושלום חוצפה כלפיך? אמר ר' אשי לרבינא: "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'", [משלי כא, ל] כלומר: אין דבר שעומד כנגד חילול ה'! ובא ללמד אותנו, שכל מקום שיש בו חילול ה' אין חולקין כבוד לרב, משמע שר' אשי אמר לרבינא, טוב מאוד עשית. [עירובין סג.]
חריפותו
רבינא ור' חמא בר בוזי ישבו ללמוד תורה מפי רבא.
בשעה שנמנם רבא שאל רבינא את ר' חמא בר בוזי: האם זה נכון מה שאמרתם! שכל מיתה שנאמרה בתורה בלשון גויעה, כגון: "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו", [בראשית מט, לג] זו היא מיתתן של צדיקים? השיב לו ר' חמא בר בוזי: כן כך אמרנו.
הקשה לו רבינא: הרי דור המבול אף שהיו רשעים, נאמר בהם לשון גויעה! שנאמר: "וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָֽרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ"? [בראשית ז, כא] השיב לו ר' חמא: אנחנו אמרנו, בכל מקום שנאמר גויעה וסמוך לו אסיפה, הרי זו מיתת צדיקים! כגון: "וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו".
הוסיף להקשות רבינא: הרי כתוב על ישמעאל לשון גויעה ואסיפה! שנאמר: "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּֽיו" [בראשית כה, יז] והלא ישמעאל היה רשע?
תוך כדי הדיון התעורר רבא מנמנומו ואמר להם: דרדקי! כלומר ילדים שלי, כך אמר ר' יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו אברהם! לכן נאמר בו לשון גויעה ואסיפה! וזה נלמד מהכתוב: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו". [בראשית כה, ט] הרי שישמעאל נהג כבוד ביצחק והקדימו לפניו למרות שיצחק היה צעיר ממנו! מכאן למדנו שישמעאל עשה תשובה.
שואלים: אולי התורה מנתה אותם לפי סדר חכמתם ואין הכוונה שישמעאל הקדים את יצחק לפניו? תירצו: אם התורה הייתה מונה לפי סדר החכמה, איך נבאר את הפסוק בקבורת יצחק אבינו: "וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו"! [בראשית לה, כט] מדוע לא נכתבו לפי סדר חכמתם? מכאן למדנו שאין התורה מונה לפי סדר החכמה, ובהכרח ישמעאל הקדים את יצחק לפניו משום שעשה תשובה בימיו של אברהם אבינו. [ב"ב טז:]
מכיר את מקומו
אמר רבא: תלמיד חכם כששוחט בהמה לעצמו, בודק בעצמו את סכין השחיטה ואינה צריך להראותה לרבו, ואפילו שנמצא במקום הסמכות של רבו.
רבינא נזדמן למחוזא למקומו של רבא שהיה שם רב המקום, הראה בעל האכסניה את הסכין לרבינא לפני שבא לשחוט עבורו. ביקש ממנו רבינא שילך ויראה את הסכין לרבא!
תמה בעל האכסניה ואמר לרבינא: האם מר לא סובר כדעת רבא! תלמיד חכם בודק את סכין השחיטה כששוחט לעצמו?!
השיב רבינא לבעל האכסניה: כשאני אוכל באכסניה זה לא נקרא שאני עושה לעצמי, משום שאני קונה ממך את הבשר בכסף, וזה בדיוק כמו לקנות בשר בשאר החנויות. [עירובין סג.]
עם תלמידי רבא
רבינא התרועע עם כל תלמידיו של רבא, כמו שמצינו: פעם אחת ר' פפא ור' הונא בריה דר' יהושע השתתפו וערבו את סעודתם יחד.
עד שר' הונא אכל ככר אחת ר' פפא אכל ארבעה כיכרות! אמר ר' הונא לר' פפא: תן לי את חלקי בככרות! השיב לו ר' פפא, קיבלת אותי מלכתחילה לפי מה שאני אוכל ומדוע שנחלק את הסעודה עכשיו! הקשה ר' הונא לר' פפא מהברייתא: בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהם יפות, כלומר שרגילותו לאכול יותר, רשאים לומר לו טול את שלך וצא?
השיב לו ר' פפא: הברייתא עוסקת, שאמרו בני החבורה לגרגרן שקיבל את החבורה לענין הזביחה, אבל כאן אתה השתתפת איתי בסעודת הרשות משום רעות וחברות ורצית לאכול עמי יחד, לכן קיבלת על עצמך מראש את כל אכילתי.
שוב הקשה ר' הונא מסוף הברייתא: ולא עוד, אלא אפילו חמישה שעשו סעודה משותפת רשאים לומר לו טול חלקך וצא? חזר בו ר' פפא ונתן לר' הונא בריה דר' יהושע את חלקו.
הלך ר' הונא והשתתף בסעודה יחד עם רבינא, עד שאכל ר' הונא ככר אחת הספיק לאכול רבינא שמונה כיכרות! אמר ר' הונא בריה דר' יהושע: עדיף להשתתף בסעודה עם מאה אנשים כמו ר' פפא ולא להשתתף עם אחד כמו רבינא. [פסחים פט:]
מעשה להלכה
אמר ר' פפי כך סיפר לי רבינא מעשה על אחד החכמים ושמו ר' טבות או ר' טביומי ויש אומרים ר' שמואל בר זוטרא.
אותו תלמיד חכם היה דבק במידת האמת ולא היה משנה בדיבורו אפילו אם יתנו לו את כל חלל העולם! כך סיפר לי בעל המעשה אומר רבינא: בערב שבת אחת סמוך לכניסת השבת הייתי יושב והגיע אדם אחד ושאל אותי אם יש לי שומשמין למכור לו? השבתי לו שאין לי שומשמין למכור.שאל אותי: האם אוכל להפקיד את הכסף שהבאתי לקנות בו שומשמין אצלך, משום שכבר חשכה ואיני יכול להחזירו לביתי מכיון שכבר ושבת נכנסת?
השבתי לו: הרי ביתי לפניך! הניח אותו אדם את כספו בביתי ונגנבו המעות. בא אותו אדם לפני רבא לשואלו מה הדין? השיב לו רבא: מה שאמר לך אותו תלמיד חכם "הרי ביתי לפניך" אינו נחשב שקיבל על עצמו אחריות על כספך, לא כשומר שכר ואפילו לא כשומר חינם, ופטור הוא משמירת מעותיך. [ב"מ מט.]
תלמיד חבר של ר' אשי
כשייסד ר' אשי את ישיבתו במתא מחסיא לקח את רבינא ליד ימינו והיה לו כתלמיד חבר.
כמו שמצינו: תיקנו חכמים להראות סכין של שחיטה לחכם לבודקו מפני כבודו של החכם. אפילו שרב אשי רבו של רבינא היה בבבל, מכל מקום, רבינא בדק את סכינו של שוחט אחד בבבל!
אמר לו ר' אשי: מדוע עשית כך! והרי אתה נוטל בכך את עטרת כבוד העיר ואינך נותן את הכבוד לרבך שגר בבבל! השיב רבינא לר' אשי: הרי ר' המנונא הורה הלכה בבבל במקום שנקרא "חרתא" בזמן שר' חסדא היה רבו וגר בבבל! אם כן, גם אני לא הורתי במקומך "במתא מחסיא" ואין צריך לחוש לכך למרות שמר גר בבבל?!
אמר לו ר' אשי: צריך לומר הפוך, ר' המנונא לא הורה הלכה מכיון ששניהם היו בבבל! אמר לו רבינא: ר' המנונא הורה הלכה בזמנו של ר' חסדא מכיון שהיה תלמיד חבר של ר' חסדא וגם אני, תלמיד חבר של מר אני! [ערובין סג.]
עם ר' אשי
רבינא היה יושב לפני ר' אשי בשני ימים טובים של ראש השנה שחלו בימים חמישי ושישי.
ראה רבינא את ר' אשי שמצב רוחו לא כל כך טוב ושאלו לפשר הדבר! השיב לו ר' אשי שהוא מצטער על כך שלא הניח עירובי תבשילין מערב יום טוב ולכן אינו יכול לבשל לשבת! אמר לו רבינא: יניח מר עכשיו ביום טוב הראשון עירובי תבשילין! שהרי אמר רבא: אם חלו שני ימים טובים בימים חמישי ושישי, מניח עירובי תבשילין מיום טוב ראשון (חמישי) ליום טוב שני (שישי) ועושה תנאי: אם היום יום טוב מן התורה ומחר יום חול איני צריך את העירוב! ואם מחר הוא יום טוב מהתורה והיום יום חול, הריני מערב עכשיו בערב יום טוב את עירובי התבשילין!
השיב ר' אשי לרבינא: את דברי רבא אפשר לומר דוקא בשני ימים טובים של גלויות שכל יום מהם אסור מספק! אבל בשני ימים טובים של ראש השנה שהם קדושה אחת ארוכה, האם אמר רבא שאפשר להתנות?! הרי ערב יום טוב שלהם הוא רק ביום רביעי?
שאל רבינא את ר' אשי: הרי אמרו חכמי הישיבה בנהרדעא, אפילו ביצה שנולדה ביום טוב ראשון של ראש השנה מותרת ביום טוב שני בדיוק כמו בשני ימים טובים של גלויות מכיון שאינם קדושה אחת?
השיב ר' מרדכי תלמידו של ר' אשי לרבינא ותירץ את שאלתו: בפירוש אמר לי ר' אשי, שלא סבר בענין זה כדעת חכמי נהרדעא, לכן היה אפשר להניח עירובי תבשילין רק בערב יום טוב שהוא ביום רביעי. [ביצה ו.]
דבריו באגדה
שנינו במשנה: ערב יום הכפורים בבוקר, מעמידין את הכהן הגדול בשער מזרח ומעבירים לפניו פרים אלים וכבשים, אלו הם הקרבנות שכהן גדול מקריב בעבודתו ביום הכיפורים.
מקשים על המשנה: למדנו שאף את השעירים העבירו לפניו! הרי שלושה שעירים היו גם כן קרבנות ביום הכיפורים, אחד לחטאת, והשניים האחרים, אחד לחטאת והשני משתלח לעזאזל, אם כן מדוע התנא במשנה לא שנה גם אותם? תירצו: מכיון שהשעירים באים לכפר על חטאים, חוששים שמא יזכר הכהן הגדול בחטאי ישראל ותחלש דעתו!
הקשו: אם אנו חוששים שתחלש דעתו של הכהן הגדול, אזיי גם את הפר צריך לא להעביר לפניו! שהרי הפר, גם בא על חטאת? השיבו: פר החטאת בא לכפר עליו ועל חטאי אחיו הכהנים ואם אחד מאחיו הכהנים עבר עבירה יודע הוא הכהן הגדול ומעוררו להחזירו בתשובה ולכן לא תחלש דעתו. אבל כל ישראל שמתכפר להם בהבאת השעירים, לא יכול הכהן הגדול לדעת על כולם אם חזרו בתשובה! לכן יש חשש שתחלש דעתו שלא יתכפר להם!
אמר רבינא: מה שהכהן הגדול מכיר את מעשיהם של אחיו הכהנים הרי זה דומה למה שנוהגים לומר אנשים את האימרה הזאת: אם בן אחותך המכיר אותך ואת מעשיך הוא שוטר המלך, תדע לך איך תנהג! אל תעבור לפניו בשוק, שלא ימצא עליך עלילה להוציא ממך כסף למלכות מכיון שהוא מכיר את מעשיך! [יומא יח.]
לפנים משורת הדין
לרבינא היו ארבע שדות סביב לשדה אחת, השייכת לאדם אחד בשם רוניא.
רבינא הקיף בגדר את כל ארבע שדותיו מארבע רוחות בכדי לשמור על שדותיו. בא רבינא לרוניא וביקש ממנו שיתן לו מחצית מההוצאות של הגדר! משום שהוא גם נהנה מגדר זו השומרת גם על שדהו! לא הסכים רוניא ליתן לרבינא את חלקו בהוצאות הגידור מפני שטען שאין לו צורך בשמירת שדהו.
חזר רבינא לרוניא וביקש ממנו שישלם לו לפחות את כספי הקנים במחיר הכי מוזל?! גם זאת לא הסכים רוניא ליתן.
חזר רבינא לרוניא וביקש ממנו שישלם לו לפחות את שכר השמירה שנחסך לו על ידי הגדר! ואמר לרוניא: הרי אם לא גדרתי, היית צריך לשים שומר לשמור על שדך ולשלם לו על כך?! לא הסכים רוניא לשלם לרבינא אפילו את השכר הכי נמוך שהוא שכר שמירה.
יום אחד היה רוניא מלקט תמרים מהדקלים שבשדהו. אמר רבינא לאריסו ליד רוניא: לך וקח אשכול תמרים שלא הבשילו מהשדה של רוניא! הלך אריסו של רבינא להביא אשכול תמרים מהשדה של רוניא, הרים עליו רוניא את קולו וגער בו! אמר רבינא לרוניא: מכך שצעקת על האריס, גילית דעתך שנוח לך בשמירת הדקלים שלא יקחו מהם אנשים והם חשובים לך. לכן, אפילו שאינך פוחד מגנבים כמו שטענת וכך פטרת את עצמך לשלם את חלקך בגידור, עדיין יש לך הנאה מהגידור וצריך אתה לשלם את חלקך?! וכי אתה לא נהנה מכך שהעיזים המסתובבות באזור לא יכולות להכנס לשדך לאכול מהתמרים בזכות הגדר!
השיב רוניא לרבינא: סתם עיזים! בגערה אחת אני מונעם ומרחיקם מהשדה ואיני צריך גידור! אמר לו רבינא: הרי הוכחתי לך שאתה צריך שומר שיגער בהם! אם כן, חסכתי לך שומר, תן לי שכר שמירה לפחות?
בא רוניא לפני רבא ושאל מה הדין במקרה זה? אמר לו רבא: לך פייס את רבינא במה שכבר הסכים לקבל ממך, את שכר שומר, ובודאי זה עדיף לך מלשלם לו את כל מחצית כספי הגידור! אם לא תעשה כן, אדון אותך בדין, כמו שאמר ר' הונא לשיטת ר' יוסי הסובר: שהכל לפי מה שגדר! וזה אומר שתצטרך לשלם על פי ההלכה מחצית הוצאות הגדר. [ב"ב ה.]
רבינא ורוניא
רוניא קנה שדה על מיצר שדהו של רבינא, כלומר: רוניא קנה שדה על הגבול של אחת משדותיו של רבינא.
חשב רבינא לקנות ממנו את השדה בסכום שקנאה רוניא, כדין "בר מצרא" וכך יסלקו ממנו. הכוונה: "דין דבר מצרא" קובע, שכאשר יש לאדם קרקע בסמוך לקרקע חבירו, וחבירו רוצה למכור את קרקעו, הוא קודם לכל אדם, ואפילו שמכרה לאדם אחר, רשאי חבירו לקחתה מהאחר. יסוד דין זה למדנו מהפסוק: "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי יְהֹוָה לְמַעַן יִיטַב לָךְ", [דברים ו, יח] ורש"י מבאר: זו פשרה לפנים משורת הדין, כלומר אף אם מתבקש ממנו לעשות מעבר למתחייב מן הדין, עליו לנהוג כן.
אמר ר' ספרא בריה דר' ייבא לרבינא: עשה הישר והטוב בעיני ה' ואל תסלקהו! הרי רוניא רצען עני הוא, ואתה יודע מה הבריות אומרים: ארבע זוזים משלם הרצען בעד העור ועוד ארבע זוזים משלם למעבד העורות, אם כן, הרווח שלו מועט בעד הנעליים שמוכר! לכן עשה עמו הטוב והישר והשאר לו את השדה לפרנסתו. [ב"ב ה.]
משפחתו
רבינא אירס את בנו עם בתו של ר' חביבא וברך רבינא ברכת "שהשמחה במעונו" משעת האירוסין.
אמר רבינא על בית ר' חביבא, מכיר אני בהם שאינם חוזרים בהם ותתקיים החתונה' אולם לא עלה הדבר וחזרו בהם בית ר' חביבא ולא נתנו לו את האשה. [כתובות ח.] אולם בנדה סו. – משמע שם שנשאה לאשה.
מר בר ר' אשי מצא את רבינא שמשח את בתו בזיתי בוסר של ערלה לרפואה.
אמר לו מר בר ר' אשי: נאמר שחכמים אמרו ש – "בכל איסורי הנאה מתרפאין" דוקא בשעת הסכנה ובפיקוח נפש, אבל שלא בשעת סכנה והרפואה היא דרך הנאה, האם אמרו שמותר?! השיב לו רבינא: בתי חלתה בחום גבוה וצמרמורות לכן זה כשעת הסכנה.
ויש אומרים שהשיב לו רבינא בתמיה: האם מה שעשיתי נקרא דרך הנאה! הרי אין דרך למשוח את הזיתים אלא לאחר שנתבשלו והוציאו את שמנן בבית הבד?! [נדה סו.]
רבינא היה מרבה בכבודה של בתו לפני נישואיה בכתיבת סכום הנדונייה שלה והתחייב ליתן לה יותר מהנהוג.
אמרו חכמים לרבינא: בוא ונעשה קנין על התחייבותך סכום כזה! אמר להם רבינא: אם אעשה קנין לא אכפול את הסכום מכיון שאתחייב לשלם הכל! ואיני עושה זאת אלא כדי להרבות בכבודה של בתי. [פסחים קד:] משמע מכאן שרבינא היה איש אמיד.
