מצות התשובה היא מציאה
מצאתי תשובה
כאשר אנו רוכשים מפרק אלו מציאות את הידע, אנו מבינים שיש לנו ביד מציאה.
לכן המשנה פותחת באלו מציאות שלו, הידע הרחב במצוות השבת אבידה, זו המציאה שלו, כלומר של כל אחד ואחד.
במילה "מציאה" מצינו את האותיות, מצא – י-ה, ובמילה "השבת אבידה", מצינו את המילה "תשבה, מצוות השבת אבידה פותחת לנו דרך למצוות התשובה.
כך כותב הבן איש חי בהקשר לסוגייא "היכן היו מכריזין"?
אבן טוען הייתה בירושלים, כל מי שאבד לו אבידה נפנה לשם.
מדוע קראו לה אבן טוען? מכיון שמשם יוציא ויעלה המליץ טוב על ישראל, טענה של זכות על ישראל לפני הקב"ה, לקבץ נדחי ישראל ולקבל פושעי ישראל בתשובה, שכל זה דומה להשבת אבידה, כי יאמר המליץ, הנה המקום הזה אליו יבואו כל משיבי אבידה להשיב אבידה, והם ישתדלו ויבואו לכאן להכריז כדי להשיב אבידה, ודבר זה נמצא בבשר ודם, וכל שכן הקב"ה ברחמיו, יקיים השבת אבידה להשיב נדחי ישראל ולקבל פושעי ישראל בתשובה. [בן יהוידע]
תשובה והשבת אבידה
נשמת אדם יורדת ממקומות רוחניים גבוהים ונכנסת לתוך גוף, שבתוכו יושבת נפש האדם החיונית המלאה בכל מיני כוחות פיזיים ורוחניים כאחד, הנשמה נחשבת כאבודה בתוך גוף האדם, והאדם מחוייב למצוא את אבידתו ולהשיבה לבעליה, שהוא כמובן הקב"ה. וכשאדם עסוק להשיב את נשמתו כך הקב"ה מסייע לו להשיבה אליו.
התבוננות בתורה מעיר את הנשמה
כל הרבדים הגשמיים אשר אנו עוסקים בלימוד בפרק אלו מציאות, טמונים בהם רבדים רוחניים אשר מספקים לאדם התבוננות וחשיבה, איך נפשי החיונית, הקשורה לעניינים הגשמיים שבסוגייא, מאפשרים את גילוי הנשמה שבתוכי.
לימוד גמרא ברור ומסודר, מגבש לאדם חשיבה אחרת, כאשר רצונו באמת להשיב את אבידתו לבעליה, ואיך זה קורה?
ניקח לדוגמא: נלמד בפרק אלו מציאות, שהבסיס לכך שאבידה שייכת למוצא, הוא: מאבד החפץ מתייאש לחפש אחר אבידתו מכיוון שאין לו בה סימן, ויוצא שאבידתו הפקר לכל מי שמוצא אותה, ויכול לקחתה לעצמו.
נתבונן בדברים הללו: אדם צריך למצוא את נשמתו האבודה בגופו, עם נפשו החיונית ולא לאבדה, מה גורם לאיבוד הסימן, כשאנחנו מאבדים את הסימנים שהם התורה והמצוות, אנחנו מאבדים את הדרך למציאת האבידה שברצון כל אחד להחזירה לבעליה הקב"ה.
ככל שהאבידה תשאר עזובה היא תתלכלך ותתיישן, ויצאנו בהפסד גדול, ולא נשכח, שמוצא האבידות הגדול ביותר כאשר אבדו סימני בעליה, הוא מלך זקן וכסיל המכיר את כל התחבולות איך להסתיר את האבידה או לעזור לתשתש את סימניה ועקבותיה, והוא נקרא בשבעה שמות יצר הרע וכו'.
סימני האבידה
סימני הנשמה הם התורה והמצוות, וידוע לנו שכל לימוד גמרא ברור ומסודר אשר לא דומה ללימוד שטחי, וכאשר לימוד הגמרא מסודר, מקבלים סייעתא דשמייא מיוחדת להתבונן איך להגיע לאבידה.
לכן אמרו חכמינו: פשפש ולא מצא וכו'- "מצא" אותיות "צמא", אוי כל צמא לכו למים, מי התורה.
ערבות הדדית בין הנשמות
אדם המוצא אבידה צריך להשיבה לבעליה, משום שכל ישראל ערבים זה לזה.
ברגלים כשהיו עולים לירושלים היו מכריזים, משום שגם ירושלים לשון, "יראה שלם" הרומזת על תשובה. לכן צריך להכריז ולעזור למאבד, לקבל חזרה את אבידתו, שהיא נשמתו הטהורה ולטפל בה כראוי.
ואם לא מחזיר אבידה, הרי הוא גזלן, מלשון "גזל – ן", וידוע שאות "נ" רומזת ל – 50 שערי בינה, שמשם שואבים כוח לתשובה שלמה, כמו ביום כיפור שמתגלה אור משערים אלו.
תכלית לימוד סוגייא, היא ההתבוננות על הפועל היוצא, שהן המצוות, המנוע שאיתו מקשר האדם את הרובד הגשמי והרוחני כאחד, היא שער הכניסה לגן עדן הפרטי שלו ולהשלמת תכלית הבריאה לגלות ייחודו יתברך, שאין עוד מלבדו, שנזכה למצוא את כל האבידות ולהשיבם לבוראנו אמן.
