מסירת המשנה והגמרא
חיבור המשנה והגמרא
מימות משה רבינו ועד רבינו הקדוש לא חיברו חיבור שמלמדין אותו ברבים בתורה שבעל פה,
אלא בכל דור ודור ראש בית דין או הנביא שהיה באותו הדור, כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד בעל פה את הרבים.
וכן כל אחד ואחד כותב לעצמו כפי כוחו מבאור התורה ומהלכותיה כמו ששמע, ומדברים שנתחדשו בכל דור ודור בדינים שלא למדום מפי השמועה אלא במדה משלוש עשרה מידות והסכימו עליהם בית דין הגדול.
רבינו הקדוש קיבץ את כל השמועות וכל הדינים וכל הביאורים והפירושים ששמעו ממשה רבינו ושלימדו בית דין שבכל דור דור בכל התורה כולה, וחיבר מהכל ספר המשנה, ושיננו לחכמים ברבים ונגלה לכל ישראל וכתבוהו כולם וריבצו בכל מקום כדי שלא תשתכח תורה שבעל פה מישראל.
ולמה עשה רבינו הקדוש כך? לפי שראה שהתלמידים מתמעטין והולכין והצרות מתחדשות ובאות ומלכות רומי פושטת בעולם ומתגברת, וישראל מתגלגלין והולכין לקצוות, חיבר חיבור אחד להיות ביד כולם שילמדוהו במהרה ולא ישכח, וישב כל ימיו הוא ובית דינו ולימדו המשנה ברבים.
רב חיבר ספרא וסיפרי לבאר ולהודיע עיקרי המשנה, ור' חייא חיבר התוספתא לבאר ענייני המשנה וכן ר' הושעיא ובר קפרא חיברו הברייתות לבאר דברי המשנה. רבי יוחנן חיבר הגמרא הירושלמית בארץ ישראל אחרי החורבן קרוב לשלוש מאות שנה.
נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות שבהם נמסרה תושב"ע, וכל החכמים הם גדולי הדורות, מהם ראשי ישיבות ומהם ראשי גלויות ומהם סנהדרין הגדולה ועמהם בכל דור ודור אלפים ורבבות ששמעו מהם ועמהם.
חותמי הגמרא
רבינא ורב אשי הם סוף חכמי הגמרא, רב אשי הוא שחיבר הגמרא הבבלית בארץ שנער בערך מאה שנה אחרי שחיבר ר' יוחנן גמרא ירושלמי.
וענין שני הגמרות הוא פירוש דברי המשניות וביאור עמקותיה ודברים שנתחדשו בכל בית דין ובית דין מימות רבינו הקדוש ועד חיבור הגמרא, ומשני הגמרות ומן התוספתות (והברייתות) ומספרא וספרי, מכולם יתבאר האסור והמותר, הטמא והטהור, החיוב והפטור, הפסול והכשר כמו שהעתיקו איש מפי איש מפי משה רבינו מסיני.
גם יתבאר מהם דברים שגזרו חכמים ונביאים שבכל דור ודור לעשות סייג לתורה כמו ששמעו ממשה בפירוש, שנאמר: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי", (ויקרא יח, ל) עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי.
וכן יתבאר מהם המנהגות והתקנות שהתקינו או שנהגו בכל דור ודור כמו שראו בית דין של אותו הדור, לפי שאסור לסור מהם, שנאמר: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". (דברים יז, יא)
וכן משפטים ודינים מופלאים שלא קבלום ממשה, ודנו בהם בית דין של אותו הדור במדות שהתורה נדרשת בהן ("בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת", בא לומר, שיש שלוש עשרה דרכים המשמשות את חכמים להסיק דברים מן התורה גם כשאינם כתובים במפורש) ופסקו אותם הזקנים וגמרו שהדין כך הוא, הכל חיבר רב אשי בגמרא מימות משה ועד ימיו.
וחיברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה, רבי הושעיא חיבר באור ספר בראשית, ורבי ישמעאל פירש מאלה שמות עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא, וכן ר"ע חיבר מכילתא וחכמים אחרים אחריהם חיברו מדרשות, והכל חובר קודם הגמרא הבבלית.
נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה.
לימודה של גמרא
אחר בית דין של רב אשי שחיבר הגמרא וגמרו בימי בנו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר בכל הארצות ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות ונתמעט תלמוד תורה.
כל הדברים שבגמרא בבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא, ולגזור גזרותם וללכת בתקנותם, הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום.
וכל אלו הגאונים שעמדו בארץ ישראל ובארץ שִׁנְעָר ובספרד ובצרפת, למדו דרך הגמרא והוציאו לאור תעלומותיו, ובארו עִנְיָנָיו לפי שדרך עמוקה דרכו עד למאוד, ועוד שהוא בלשון אֲרָמִי מעורב עם לשונות אחרות, לפי שאותה הלשון הייתה ברורה לכל אנשי שִׁנְעָר שחוברה הגמרא, אבל בשאר מקומות וכן בְּשִׁנְעָר בימי הגאונים, אין אדם מכיר אותה הלשון עד שמלמדים אותו.
וכך קמו מפרשי התלמוד במשך הדורות וחיברו הלכות פסוקות, למי שאינו יכול לרדת לעומקה של גמרא, וזו היא מלאכת ה' שעשו בה כל גאוני ישראל מיום שחוברה הגמרא ועד ימינו אנו.
ובזמן הזה תקפו הצרות יְתֵרוֹת ודחקה השעה את הכל, ואבדה חכמת חכמינו ובינת נבונינו נסתרה, לפיכך אותם הפירושים וההלכות והתשובות שחיברו הגאונים וראו שהם דברים מבוארים, נתקשו בימינו ואין מבין עִנְיְנֵיהֶם כראוי אלא מעט במספר, ואין צריך לומר, הגמרא עצמה הַבַּבְלִית וְהַיְרוּשַׁלְמִית וְסַפְרָא וְסִפְרִי וְהַתּוֹסֶפְתָּא שהם צריכין דַּעַת רְחָבָה וְנֶפֶשׁ חֲכָמָה וּזְמַן אָרֹךְ, ואחר כך יודע מהם הדרך הַנְּכוֹחָה בדברים האסורים והמותרים ושאר דיני התורה היאך הוא.
[מתוך דברי הרמב"ם להקדמתו למשנה תורה]
