מחבר גמרא בבלי
רב אשי
דור שישי לאמוראים. בערך 300 שנה מחורבן בית שני.
ר' אשי בר שימי נצר מגזע ישישים חכמי תורה, עודנו צעיר לימים וכבר יצא לו שם, לאיש אשר רוח בו על כל חכמי התורה בני דורו ונתמנה לראש הישיבה בגיל צעיר מאוד למשך בערך 60 שנה במתא מחסיא אשר בבבל. [שבת י"א] קיבל תורה מכל חכמי דורו.
חמיו לפי מה שנאמר היה רמי בר חמא, שכך מצינו: אשתו של ר' אשי ניפתה קמח בשינוי על שולחן הפוך ביום טוב. אמר ר' אשי: אשתי, בתו של רמי בר חמא לא תעשה דבר לא נכון, מכיון שאביה רמי בר חמא היה איש מעשה ומדקדק במעשיו, ואם לא ראתה זאת בבית אביה לא היתה עושה כך. [ביצה כט:]
לעומת זאת נאמר אחרת: ר' אשי הזדמן לבית חמיו. ראה ר' אשי את בנו של רמי בר אבא חמיו, שהיה נותן שיפוד של כבד על בשר. [חולין קיא:]
בניו הם: ר' סמא ומר בר ר' אשי. היו יושבים לפני אביהם ולומדים תורה מפיו, מר בר ר' אשי זכה ונתמנה אחרי אביו לראש הישיבה במתא מחסיא. [עירובין קב: כתובות סט.]
עליו נאמר: מיימות רבי יהודה הנשיא עד ר' אשי, לא היתה תורה וגדולה, כלומר עושר ותורה במקום אחד, ואפילו ר' הונא בר נתן שהיה גדול הדור היה כפוף לר' אשי בתורה. [גיטין נ"ט.] ר' אשי התברך באריכות ימים וחי בערך קרוב לתשעים שנה.
בין גדולים
עד שלא הסתלק רבא נולד ר' אשי. [קידושין ע"ב:] מקומו הקבוע היה אצל רבו המובהק ר' כהנא (השלישי) תלמידו של רבה, וקיבל ממנו בישיבתו במקום אשר נקרא "פום נהרא" בבבל הסמוכה לנהרדעא, וזכה לשמש את רבא בסוף ימיו.
כמו שמצינו, אמר רב אשי: ראינו את ר' כהנא כשבירך המוציא, החזיק שני ככרות ובצע על אחת.
היה הולך לשמש את גדולי תלמידי אביי ורבא, את רב נחמן בר יצחק בפומבדיתא ואת ר' פפא בנרש עד שייסד את ישיבתו הגדולה. [ברכות לט:]
מפונק ואנין הדעת
ר' יהודה היה עומד בתפילה ונזדמן לו רוק, אמר: אפשר להבליעו בטליתו, כלומר לנגבו בטלית, ואם הטלית נאה מבליעו באפרקסתו, כלומר: בשולי הסודר שעל ראשו המשתלשל על כתיפיו.
כך מסופר: רבינא היה עומד אחורי ר' אשי, נזדמן לר' אשי רוק בפיו וירק לאחוריו. אמר לו רבינא: האם אתה לא סובר כר' יהודה שאמר: מבליעו באפרקסותו?! אמר לו ר' אשי: אני אנין הדעת, כלומר: איסטניס ועדין נפש ואיני יכול להבליע רוק בבגדי. [ברכות כד:]
עוד מסופר: רבינא הזדמן לביתו של ר' אשי ביום שבת. ראה שחמור דרך לו על גב הרגל והיה שם חומץ כדי לרפא את המכה. אמר רבינא לר' אשי: האם אדוני לא סובר כדעת ר' הלל, שאסור לשים חומץ בשבת משום רפואה?! השיב לו ר' אשי: גב היד או גב הרגל יש בזה סכנה ומחללין את השבת במקרה כזה.
יש אומרים כך היה המעשה: ראה רבינא שר' אשי משתמש ביין. אמר לו רבינא: האם אדוני לא סבר כדעת רבא, שאמר: אנשי מחוזא מכיון שהם מפונקים אפילו יין מרפא, והנך אדוני מפונק, כלומר: מעוּנָג וּמעוּדָן, ואסור לך למרוח יין על גבי המכה?! אמר לו ר' אשי: גב היד וגב הרגל הרי הם כמכה של חלל, כלומר מכה פנימית, ויש בזה סכנת נפשות ומחללין עליה את השבת. [שבת קט.]
עורך תלמוד בבלי
ר' אשי ורבינא עסקו עם גדולי הדור בעריכת התלמוד הבבלי, בערך 100 שנה אחרי שערך ר' יוחנן את התלמוד הירושלמי בארץ ישראל, ודיקדקו על כל אות ואות מהש"ס בכדי להוציא את הדינים לאמיתה של תורה.
ר' כהנא הכהן היה רבו ורבינא חבירו המובהק, ר' כהנא האחרון שהיה ראש ישיבה בפומבדיתא בסוף ימי ר' אשי היה חבירו של ר' אשי.
הסתלקותו
כאשר הגיע זמנו של ר' אשי להסתלק מן העולם, בא מלאך המות אחריו לקחתו.
ביקש ממנו ר' אשי שיתן לו שלושים יום בכדי לחזור על תלמודו, כמו שאמרו רבותינו: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ". [פסחים נ.] לפני שעברו שלושים יום, בא המלאך ואמר לר' אשי שמוכרח לקחתו. שאלו ר' אשי מדוע אינך מחכה שיעברו שלושים יום?
אמר לו המלאך: הגיע זמנו של הונא בר נתן להיות נשיא אחריך ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימא, ונפטר ר' אשי ועלה הונא בר נתן לגדולה. [מועד קטן כח.]
ענותנותו
רב אשי הגיע בלימודו במשנה על ענין של: "שלושה מלכים שאין להם חלק לעולם הבא", [סנהדרין צ.] והם: ירבעם, אחאב ומנשה.
אמר ר' אשי, מחר נלמד בענין "חברינו" שהיו תלמידי חכמים כמונו. נגלה מנשה המלך בחלום אל ר' אשי ואמר לו, וכי אתה חושב שנהיה חבירך וחברי אביך! אשאל אותך שאלה פשוטה ונראה מי חבר של מי! האם אתה יודע מאיזה מקום מהפת בוצעים אחרי ברכת המוציא? ענה לו ר' אשי, איני יודע. אמר לו מנשה המלך, אינך יודע ואתה קורא לנו חבריך!
אמר ר' אשי למנשה המלך, למדני דבר זה ומחר אדרוש אותו בבית המדרש בשמך! השיב לו מנשה המלך, מהמקום שנקרמין פניה של הפת בתנור, מלמעלה, מלמטה ומהצדדים ששם הפת יותר קשה אבל לא באמצע הפת ששם רך.
שאל ר' אשי את מנשה המלך, מאחר ואתם הייתם חכמים גדולים, מדוע עבדתם עבודה זרה? ענה לו מנשה המלך, אם היית באותו הזמן בדור שלי, היית מגביה את שולי גלימתך בכדי שתוכל לרוץ מהר יותר לעבוד עבודה זרה, מכיון שיצר הרע של עבודה זרה שלט חזק באותו זמן בעולם ורק אחר כך באו סנהדרין והחלישו כוחו.
למחרת אמר ר' אשי לחכמים בבית המדרש: נפתח "ברבותינו" והתבטא בלשון של כבוד, ונדרוש בעניינם, ואמר את ההלכה בשם מנשה המלך. [סנהדרין ק"ב:]
