שיעור לדוגמא 2 [גמרא]

הנושא: עושה דין לעצמו במקום הפסד.

יחידה לימודית: גמרא מסכת בבא קמא, פרק ג' המניח (אמצע דף כז:), בספר הלימוד עמ': 22 – 21 לכיתה ד' ומעלה.

הארות

ספר הלימוד, הופך להיות מורה דרך לתלמיד במקום "מראה לוח", כך מנצל התלמיד את משאבי האנרגייה, ומתעסק בפעילות קוגנטיבית, כלומר: קריאה, הבנה, חשיבה, בעוד, שתמיד ספר הלימוד נמצא בידו לעזר, כגון: לשינון, לחזרה, לשיתוף הורים, אחים, חברים, משפחה ועוד.
התלמיד אינו צריך להשען על זכרונו ממה ששמע, ותמיד ספרו מונח לו לעזר, ומחזק הוא בכך את לימודו בגמרא ואת בטחונו ודימויו העצמי בעליותיו במעלות התורה.
השתדלנו במטרות ההוראה והחינוך, ליתן מטרות כלליות, הכוללות את כל פרטי ההוראה והחינוך, מתוך ספר הלימוד ובכלל מתוך ערכת "אלו מציאות", מכיון שפרטי ההוראה והחינוך רבים, ורוכשים אותם תוך כדי לימוד בערכת "אלו מציאות, אבל כמטרות כוללות תמצאם בשיעור זה.
בכל חלק משלבי השיעור, מוסר השיעור, יכול לפנות לספר התרגול, ולהתמקצע עם תלמידיו בשבלונת הלימוד ולעבור לדף הגמ' המקורי, וללמוד מתוכו את הקטע הנלמד. זה נותן לתלמיד תחושת מסוגלות שהנה אני מצליח.
מוסר השיעור, אינו חייב לארגן את שיעורו, דוקא למבנה השיעור הזה, משום שיש למוסר השיעור ולתלמידיו בערכת הלימוד, כלים רבים לתפעול ההוראה והחינוך, ויעשה זאת הרב, לפי יכולת תלמידיו וראות עיניו הטהורות.

מטרות לימודיות

התלמיד ידע לשייך את הנושא המרכזי / המשני בסוגייא, העולה לדיון בגמרא.
התלמיד ידע את ה: מילים / מונחים / מושגים / ביטויים / מסקנות, המרכיבים את המשא ומתן התלמודי.
התלמיד ידע את דרך המשא ומתן התלמודי על כל מרכיביו.
התלמיד ידע לקרוא ולהבין את הגמרא עם ביאור רש"י. במידה ואין ביאור ברש"י לדברי הגמרא, ידע לקרוא ולהבין את ההסבר המובא לדברי הגמרא.
התלמיד ידע לשייך / לקרוא / להבין, את ה: קטע / מקטע / סוף סוגייא, לטבלת סיכומו.
התלמיד ידע שבמקום הפסד, מותר לעשות דין לעצמו.
התלמיד ידע את ההלכה, היוצאת מתוך דיון הגמרא.
התלמיד ידע ליישם מיומנויות למידה בדרך המשא ומתן התלמודי.
התלמיד ידע להעזר בספר הלימוד, בכל שלב משלבי התרגול, ולרכוש ידיעה ניכרת בלימוד גמרא.
התלמיד ידע לקרוא את הגמרא עם ביאור רש"י, בדף גמרא מקורי.

מטרות חינוכיות

התלמיד יפנים שיש ללמוד גמרא, בצורה מסודרת וברורה, בהבנה וידיעה ניכרת.
התלמיד יפנים כמה חשוב לדעת את שפת הארמית, על מנת ללמוד גמרא.
התלמיד יפנים שכל מטרת לימוד הגמרא, להביא לידי מעשה בפועל.
שיתוף התלמיד במהלך השיעור, והפיכתו לפעיל, מחזקת את כישוריו.
התלמיד יפנים שבאופן מסויים, התירו לו להכות את הרוצה להפסיד את רכושו.
התלמיד יכיר את חכמי התלמוד, ויחזק את התקשרות רוחו בהם, על ידי ספר "אמונת חכמים".
התלמיד יפנים שלהשלמת ידיעה ברורה, חייב לבחון ולבדוק את ידיעותיו.

מטרות הכרתיות

התלמיד יבחין ב – הקדמה / כותרת, של כל קטע לימוד, המרכיב את הסוגייא / הדיון.
התלמיד יבחין בין מלל הגמ', למלל ביאור רש"י, למלל ביאור / הסבר, בכל קטע לימוד.
התלמיד יבחין שבמלל הגמרא, המושגים מודגשים.
התלמיד יבחין שפעמים ביאור רש"י מופיע בסוגריים ליד מלל הגמ'.
התלמיד יבחין שלשון הארמית בביאור רש"י, מבוארת ללשון עברי.
התלמיד יבחין ב: טבלה / תרשים / סיכום, ל: קטע / מקטע / סוף סוגייא.
התלמיד יבחין בסוף מקטע, שיש: א. הלכה פסוקה. ב: ביאורי מילים. ג. הפניות: לספר תרגול, לספר אמונת חכמים.

קשיים דידקטיים

מה הוא הנושא הכללי / המשני, העולה לדיון בגמרא.
מילים בארמית.
מושגים החוזרים ונשנים במהלך המשא ומתן התלמודי.
קריאת קטעי הגמרא בצורה נכונה ומדוייקת.
מציאת ד"ה ברש"י לקטע הנלמד.
קריאת רש"י בצורה נכונה ומדוייקת.
מילות ארמית המופיעות בפירוש רש"י.
הבנת: מקרים / מושגים / דינים / טעמים, המובאים בגמרא: א. שאין להם ביאור ברש"י. ב. שיש להם ביאור ברש"י.
מה הלכה למעשה, מסקנות: אמצעיות / סופיות, ב: קטע / מקטע הגמרא.
קריאת הגמרא עם פירוש רש"י, מתוך דף הגמ' מקורי.

פיתרון קשיים דידקטיים

כותרת משנית הממקדת את התלמיד לקראת מה הולכים.
בסוף כל מקטע לימוד, נמצא ביאורי מילים לאותו מקטע.
כל מושג במהלך המשא ומתן התלמודי, מודגש בצבע ירוק במלל הגמרא, המפנה את התלמיד לעלון מושגים.
מלל הגמרא בכל קטע, מוצלל בצבע צהוב, בכתב גדול, מפוסק ונוח לקריאה.
כאשר יש רש"י למלל הגמרא, הוא נמצא תחת מלל הגמ', מוצלל בצבע קרם. ד"ה ברש"י למלל הגמרא מודגש.
מלל רש"י, מובא בכתב עברי גדול, מפוסק ונוח לקריאה.
מילים בארמית בתוך פירוש רש"י מבוארות לעברית, ובכך, כל תלמיד יכול לקרוא את ביאור רש"י במלואו. (זה הוא השלב הראשוני, לפני החשיבה והבנת הנקרא ברש"י, לידיעת מהלך הסוגייא)
הבנת קטע הגמ' הנלמד: א. שאין ביאור רש"י לקטע הגמ', תחת מלל הגמ', התלמיד ימצא ברקע לבן, הסבר לכל פרט מדברי הגמרא. ב. שיש ביאור רש"י, תחת מלל הגמ', התלמיד ימצא הסבר לקטע הגמ', המשלב את הבנת פשט הענין לפי ביאור רש"י. (לכן חשוב קודם כל לדעת לקרוא נכון את כל ביאורו של רש"י, עם ביאור של המילים בארמית)
בסוף כל: קטע / מקטע , יש: סיכום / טבלה / מסקנה, ובסוף כל מקטע לימודי, מובאת ההלכה למעשה.
מעבר לספר התרגול: א: בספר התרגול יש שבלונה של מקטע הגמ' הנלמד, מעל כל מילה בארמית, התלמיד כותב את ביאורה, מפסק את הסוגייא, מדגיש את מהלכי הסוגייא, בוחן את עצמו במהלכי המקטע הנלמד, ונעזר בספר הלימוד להשלמת הידיעה, התלמיד רכש את כל הכלים בהצלחה, לקריאת דף הגמרא המקורי עם ביאור רש"י ובכל שלב יש לו את ספר הלימוד לעזר.

מבנה השיעור

פתיחה – 5 דקות

מהלך לימוד המקטע – 20 דקות

סיכום השיעור – 1 דקות.

מעבר לספר תרגול – עד סוף השיעור.

הארות חשובות

בסוף כל חלק מפרטי השיעור, מופיע בסוגריים השגת המטרות ופתירת קשיים דידקטיים לפי מספרם.
מוסר השיעור יכול במהלך השיעור, לבחון היכן כל תלמיד מתקשה, אם בביאורי המילים, במושגים, בקריאת הגמ' או בביאור רש"י, בהבנת הנקרא באופן כללי, ובפרט בהבנת מהלכי המשא ומתן התלמודי, בכך ידע מוסר השיעור, באיזה עניין מתקשה תלמידו, ולשים דגש, לחזק ולכוון את תלמידו, לפתירת הקשיים בעזרת ערכת הלימוד.

פתיחה : גירוי התלמידים בהקשר דיון הגמרא.

הבאת מעשה דומה למעשה המובא בגמ', ועריכת דיון לגבי הדין והטעם.
מה לדעתכם הטעם, שהתירו חכמים לעשות דין לעצמו, במקום שיש לו הפסד?
האם יש גבול מסויים, לדין שעושה אדם לעצמו, במקום שיש לו הפסד?

חלק א - רב חסדא והמעשה

בכל קטע לימוד, הרב ידגיש לתלמידיו, שההצלחה בלימוד הגמ' תלויה בהם, לכן חובה לעקוב אחרי הנלמד בספר הלימוד, ולהקשיב לחבריהם הקוראים. [כל מטרות ההוראה והחינוך מושגות]
הרב יפנה את תלמידיו לביאורי המילים בסוף המקטע, ויכתבו את ביאורי המילים מעל המילים בספר הלימוד. [לימודית 2:4, 8 – חינוכית 1, 2, 4 – הכרתית 2, 7 – פיתרון ק"ד – 2:4]
הרב יקרא את קטע הגמ' ויבאר כל מילה / מילים בארמית, והבנתם בהקשר למעשה. לדוגמא: שלח ליה: א. מי שלח למי? רב חסדא לרב נחמן. ב. דההוא גרגותא דבי תרי, כוונת הגמ': רש"י מבאר: היה בור מים מכונסין שמתוכו לקחו מים להשקות את השדה, והיו בו שני שותפים. [לימודית 1:4, 8 – חינוכית 1:3, 5 – הכרתית 1, 2, 4 – פיתרון ק"ד – 1, 2, 4, 6, 8]
הרב יבקש מתלמיד לקרוא עד "חד מנייהו", ומתלמיד נוסף לקרוא מ – אתא חד עד סוף הקטע. ויבארו את הנקרא. [לימודית 2:4, 6, 8 – חינוכית 1,, 2, 4, 5 – הכרתית 2, 4, 7 – פיתרון ק"ד – 2, 4, 6, 8]
הרב יבקש מתלמיד לקרוא את ההסבר לקטע הגמ'. [לימודית 2:5, 8 – חינוכית 1,, 2, 4, 5 – הכרתית 2 – פיתרון ק"ד – 8]
הרב ישאל את התלמידים: איזה מקרה ודין הלכתי, למדנו מן המעשה? [לימודית 3, 6, 8 – חינוכית 1, 3:5 – פיתרון ק"ד – 8, 9]
הרב יסכם את קטע הגמ' הראשון. [לימודית 1:4, 6, 8 – חינוכית 1, 2, 5]

חלק ב - עושה אדם דין לעצמו במקום הפסד

הרב יפנה את תלמידיו לביאורי המילים בסוף המקטע, ויכתבו את ביאורי המילים בספר הלימוד, מעל המילים בקטע הראשון. [לימודית 2:4, 8 – חינוכית 1, 2, 4 – הכרתית 2, 7 – פיתרון ק"ד – 2:4]
הרב יפנה את תלמידיו לעלון המושגים, לביטוי למ"ד – למאן דאמר, ויסביר את הביטוי בהקשר לקטע הנלמד. [לימודית 2:3, 8 – חינוכית 1, 2, 4 – הכרתית 3 – פיתרון ק"ד – 3, 4, 8]
הרב יקרא את קטע הגמ' ויבאר כל מילה / מילים בארמית, והבנתם בהקשר לקטע הנלמד, לדוגמא: א. א"ל: מי אמר למי? רב נחמן לרב חסדא. ב. מאה פנדי בפנדא למחייה: מאה מכות במקל המעדר יכול להכותו. [לימודית 2:6, 8- חינוכית 1, 2, 5 – הכרתית 1:5 – פיתרון ק"ד – 1:8]
הרב יבקש מתלמיד לקרוא מלל מקטע הגמ', וכשיש למלל זה ד"ה ברש"י, יפנה אותו לקוראו ולבאר אותו לפי פירוש רש"י, ולהסביר מה מוסיף רש"י שלא נכתב מפורש בגמ', כגון: מתלמיד זה יבקש ביאור לד"ה: מאה פנדי ו – בפנדא. [לימודית 2:6, 8- חינוכית 1, 2, 5 – הכרתית 1:5 – פיתרון ק"ד – 1:8]
הרב יבקש מתלמיד נוסף, לקרוא את המשך הגמ', ויכוונו לקרוא את רש"י בד"ה: ואפילו למ"ד וכו', ולבאר מה רש"י מוסיף לנו שאינו מובא בגמ'. [לימודית 1:4, 6, 8- חינוכית 1, 2, 4, 5 – הכרתית 2, 3, 5, 6 – פיתרון ק"ד – 2:8]
הרב יבקש מתלמיד נוסף, לקרוא את ההסבר לקטע הגמ' ולסכמו. [לימודית 2:5, 8 – חינוכית 1,, 2, 4, 5 – הכרתית 2 – פיתרון ק"ד – 8]
הרב יבקש מתלמיד נוסף, לקרוא את שני הטעמים ברש"י, מדוע אדם עושה דין לעצמו במקום הפסד? [לימודית 2:4, 8 – חינוכית 1,, 2, 4 – הכרתית 2, 5- פיתרון ק"ד – 5:9]
הרב יסכם את מקטע הגמ', וידגיש שבמקום הפסד, עושה אדם דין לעצמו. [לימודית 1:4, 6, 8 – חינוכית 1, 2, 5]
הרב יודיע לתלמידיו, שבשיעור הבא נלמד את מחלוקת האמוראים בענין "לעשות דין לעצמו".

מעבר לספר תרגול

הרב יפנה את תשומת לב התלמידים ל – "הפניות" בסוף מקטע הלימוד, ויפתחו ספר תרגול בעמ' 0, שם יפסקו ויבארו מילים בשבלונת הגמ' של המקטע הנלמד, יענו על השאלות המסודרות לפי מהלכי המשא ומתן התלמודי, וייעזרו בספר הלימוד במהלך ספר התרגול. [לימודית – 1:4 , 7, 8 – חינוכית – 1, 2, 4, 7]

מעבר לקריאה ולימוד הסוגייא בדף גמרא מקורי

כבר הזכרנו בהארות סעיף 4: בכל חלק משלבי השיעור, מוסר השיעור, יכול לפנות לספר התרגול, ולהתמקצע עם תלמידיו בשבלונת הגמ' ולעבור לדף הגמ' המקורי, ולקרוא מתוכו את הקטע הנלמד. זה נותן לתלמיד תחושת מסוגלות שהנה אני מצליח.
לכן, הרב יכול בסוף לימוד: קטע / מקטע, לעבור לספר התרגול, ולעבור לקריאה של קטע / מקטע הלימוד, מתוך דפי הגמ' המקוריים, והכל לפי ראות עיני הרב וקצב לימוד התלמידים.
נזכור: קטע אחד של לימוד מתוך דפי הגמ' המקוריים, מהוה הצלחה עצומה לתלמיד, רצונו וחפצו ללימוד הגמ' נעשה חיובי, בטחונו ודימויו העצמי עולה לאין ערוך, עד כדי פתיחת דרך חדשה בלימוד הגמרא עם הבנה והנאה.
מוסר השיעור יכול להנחות את תלמידיו, לפסק את מהלכי הסוגייא או להדגיש ממהלכי המשא ומתן, כגון: תחילת שאלה / תירוץ / ראייה / סיוע ועוד, בדף הגמ' המקורי, ובכך, התלמיד מוסיף לו ציונים המסייעים לו: בקריאה / הבנה / חשיבה, בדף הגמ' המקורי, עד עשייתו לומד גמרא עצמאי. [כל מטרות ההוראה והחינוך מושגות, בהבנה / בהנאה / בהצלחה עם רצון וחפץ התלמיד / הלומד, להמשיך ולרצות עוד.

המניח – האם אדם יכול לעשות דין לעצמו – ב'