גמרא – תורת ה' תמימה
אסור להוסיף או לגרוע
כתוב בתורה: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם" – "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם" – "רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת כֵּן בְּקֶרֶב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּאִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ". (דברים ד')
הסבר מדברי רבותינו: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת" – היה מקום לטעות ולומר שהמצוות הן אנושיות מדעתו של משה, וכל חכם לב יוכל להוסיף עליהן או לגרוע, לכן הזהירם, "לֹא תֹסִפוּ" – "וְלֹא תִגְרְעוּ" במצוות, ונתן משה טעם לדבריו ואמר: "לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם", כלומר: המצוות הן אלוקיות מה' ומשה רבינו אינו אלא השליח בהן. (אברבנאל)
"לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי יְהֹוָה אֱלֹהָי", אע"פ שהזכיר ענין זה בפסוק א' כפל את הדבר בפסוק ה', כדי ללמדנו שהכל היה בציווי ה'. (אבע"ז) כל מה שלימדתי אתכם היה מפי ה' כאשר ציווני ולא הוספתי מאומה מליבי. (בכור שור)
דעת ראשונים
ספר החינוך ביאר את טעם האיסור להוסיף או לגרוע ממצוות ה': כי האדון ברוך הוא המצוה אותנו על התורה בתכלית השלמות, וכל מעשיו וכל ציוויו הם שלמים וטובים, והתוספת בהם חיסרון וכל שכן הגירעון, זה דבר ברור הוא. (מצוה תנד – תנה)
וכל זה אלא כשמוסיף על המצוה עצמה, אבל חכמים הוסיפו גדרים וסייגים למשמרת על המצוות עצמם, ואינם בכלל "לא תוסיף". (נחלת יצחק)
הרמב"ן האריך לבאר: שמלבד האיסור להוסיף ולגרוע מהקצבה ומנין שקבעה התורה במצוותיה, כולל איסור זה גם את הבודה מצוות חדשות מליבו.
עוד כתב הרמבן: הגזירות שתקנו חכמים אינם בכלל איסור זה, לפי שאינן תוספת אלא גדר וסייג למצוות התורה כדי שלא יבואו להיכשל באיסורי תורה, ובלבד שידע האדם בקיימו אותם שחיובו משום גדר ואינן מפי ה'.
כמו כן הותר לחכמים אף לחדש מצוות עשה כגון מקרא מגילה, מאחר ומצאו סמך לדבריהם מן הכתובים.
כתב הלקח טוב: כל הדורש פסוק כצורתו בלא מדרש ובלא שלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן (בא לומר, שיש שלוש עשרה דרכים המשמשות את חכמים להסיק דברים מן התורה גם כשאינם כתובים במפורש)
עליו הכתוב אומר: "והכסיל בחושך הולך". (קהלת ב, יד) והרוקח כתב ע"פ המדרש: נמצא על ידי תושב"ע תתקיים הברית לישראל.
הרשב"א כתב: לא שייך האיסור להוסיף או לגרוע בתקנות חז"ל שתקנו לצורך כל שהוא, לפי שכבר אמרה תורה "על פי התורה אשר יורוך". (ר"ה טז. כח:)
הרמב"ם במצוות שיג – שיד:
הזהירנו מהוסיף בתורה לא בכתוב (תורה שבכתב) ולא במקובל (תושב"ע שנמסרה מפי הגבורה למשה) והוא אמרו: ''לא תוסיף עליו". הזהירנו מגרוע בתורה לא מהכתוב ולא מהמקובל. והוא אמרו: "ולא תגרע ממנו".
דרשת חכמים
שנו חכמים בברייתא: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה.
שואלת הגמ': מה דרשו שתקנו זו התקנה? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: כך דרשו בקל וחומר: ומה מעבדות לחירות (ביציאת מצרים) אמרנו שירה (על הים), ממיתה לחיים (במעשה המן) לא כל שכן?! (מגילה יד.)
ביאר המהרש"א על הגמ': אף הנביאים שהיה בידם כח, לא הותירו (הוסיפו) אלא מקרא מגילה, ובנר חנוכה מצאו חכמים דרשה ורמז בתורה (בקל וחומר), ומה שתיקן שלמה המלך עירובין ונטילת ידיים, אינו הוספה, שעירובין הוא רק גדר להוצאת שבת מרה"י לרה"ר, ונט"י משום סרך תרומה.
כוחם של חכמי ישראל בכל הדורות
כך כתב האור החיים: וראיתי ליישב מאמרי רז"ל שאמרו: שלא היה דבר שלא נמסר למשה בסיני, ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, (ויק"ר פכ"ב) ואמרו במקום אחר: כי רבי עקיבא היה דורש מה שלא ידע משה, (במד"ר פי"ט) וכן כמה מאמרים שדומים לזה!
ונראה כי ישוב המאמרים הוא:
כי הן אמת שכל דבר תורה נאמר למשה ואין חכם יכול לדעת יותר ממה שידע משה, והגם שתצרף כל דורות ישראל מיום מתן תורה עד שתמלא הארץ דעה, אין חידוש שלא ידעו משה.
אבל ההפרש הוא: כי משה נתן לו ה' תורה שבכתב ותורה שבעל פה, והנה האדון ב"ה בחכמתו יתברך רשם בתורה שבכתב כל תורה שבעל פה שאמר למשה, אבל לא הודיע למשה כל מה שנתן לו בעל פה, היכן הוא רמוז בתורה שבכתב, וזו היא עבודת בני ישראל עמלי תורה ללבש ההלכות שנאמרו למשה בסיני והסודות והדרשות כולן, ויתנו להם מקום בתורה שבכתב.
ולזה תמצא באו התנאים וחברו תורת כהנים וספרי וכו' וכל דרושתם בכתובים אינם אלא על פי ההלכות והלבישם בתורת ה' תמימה שבכתב.
ואחריהם ועד היום זו היא עבודת הקודש בני תורה, לדייק המקראות וליישבם על פי המאמרים שהם תורה שבעל פה, וזו היא עבודת התורה הנקראת ארץ החיים, וענין זה לא נמסר למשה כולו לדעת כל תורה שבעל פה היכן היא כולה רמוזה בתורה שבכתב.
ולזה אמרו ז"ל: שדרש רבי עקיבא דרשות שלא ידעם משה, אין הכוונה שלא ידע משה עיקרן של דברים, הלא ממנו הכל אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש! אלא שלא ידע סמיכתם ודיוקם היכן רמוזים בתורה, וזה לך האות מה שלפנינו שדרש הלל מהכתוב ההלכה שנאמרה למשה בעל פה, ולא גילה ה' למשה עיקרה בכתוב ובא הלל ודרשה, ודברים אלו נכונים הם. (ויקרא יג, לז)
